Friday, March 24, 2017

Yeshaya 56, 57

The fragment Yeshaya 56:10-12, 57:1-2:

צֹפָו עִוְרִים כֻּלָּם, לֹא יָדָעוּ--כֻּלָּם כְּלָבִים אִלְּמִים, לֹא יוּכְלוּ לִנְבֹּחַ; הֹזִים, שֹׁכְבִים, אֹהֲבֵי, לָנוּם. וְהַכְּלָבִים עַזֵּי-נֶפֶשׁ, לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה, וְהֵמָּה רֹעִים, לֹא יָדְעוּ הָבִין; כֻּלָּם לְדַרְכָּם פָּנוּ, אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ. אֵתָיוּ אֶקְחָה-יַיִן, וְנִסְבְּאָה שֵׁכָר; וְהָיָה כָזֶה יוֹם מָחָר, גָּדוֹל יֶתֶר מְאֹד. הַצַּדִּיק אָבָד, וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל-לֵב; וְאַנְשֵׁי-חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין, כִּי-מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק. יָבוֹא שָׁלוֹם, יָנוּחוּ עַל-מִשְׁכְּבוֹתָם; הֹלֵךְ, נְכֹחוֹ.

The first verse appears in in our list. The English Standard Version is as follows:

His watchmen are blind; they are all without knowledge; they are all silent dogs; they cannot bark, dreaming, lying down, loving to slumber. The dogs have a mighty appetite; they never have enough. But they are shepherds who have no understanding; they have all turned to their own way, each to his own gain, one and all. “Come,” they say, “let me get wine; let us fill ourselves with strong drink; and tomorrow will be like this day, great beyond measure.” The righteous man perishes, and no one lays it to heart; devout men are taken away, while no one understands. For the righteous man is taken away from calamity; she enters into peace; they rest tin their beds who walk in their uprightness.

Surely, by now you recognize the scene: "His watchmen are blind; they are all without knowledge." Rav Cherlow continues:

זו בהחלט שיטה אפשרית. כבר מיחסה של התורה שבכתב אל העבודה הזרה, דרך הדיונים בגמרא, ועד ההלכה למעשה, אנו מוצאים כי אחת השיטות להתמודדות עם אלטרנטיבות למסורת הקודש היא פשוט התעלמות. ההיגיון שיש בהתעלמות נובע גם מהעובדה שעצם ההתמודדות עם שיטה מסוימת מהווה הכרה בה כראויה להתמודדות, ואילו ההתעלמות המוחלטת מבטאת את הטיעון שאין לה מקום כלל, ושאין היא ברמה הראויה להתייחסות. אולם אור ההתעלמות מטיל כדרכו גם צל כבד, ויש בהתעלמות זו שתי רעות. רעה ראשונה היא מה שאירע לך. אי אפשר לחסום את הידע באופן מוחלט, ולא מעטים הם בחורי הישיבה ובנות המדרשות השונות אשר נחשפים אליה בגיל מאוחר יותר. אז הם נכבשים בדבריה, נאלמים דומייה מול טענותיה, ונאלצים לפורר את עולמם הרוחני. לא זו בלבד, אלא שחלקם מתמלא טינה כנגד רבותיו ומלמדיו על כך שהם רימו אותו, ולא הביאו לידיעתו את דבריה. קשה לי למנות את מספר הפונים אלי בתחושה של "אנא עזור לנו שלא ליפול לתהומות הכפירה" בשל התופעה הזו. אפילו בבחינת "דע מה שתשיב" הביקורת לא נלמדת כלל בעולם הישיבות, גם לא בישיבה שלי, אם כי הבחורים הלומדים בישיבה בה אני מלמד יודעים שהיא קיימת, ומכירים חלק מקושיותיה בהן אני משתמש, וכדלהלן. שים לב כי מדובר בשני היבטים של רעה זו: הן בכך שכאשר נפגשים עם דבריה ניצבים ערומים וחשופים בלי מגן, והן בכך שנוצרת טענה חמורה כלפי מלמדי התורה על כך שהסתירו בפניהם את הקושיות האלה, ותחושה של "סבבוני בכחש" הולכת וגוברת

"The righteous man perishes, and no one lays it to heart; devout men are taken away, while no one understands." Sic. Rav Cherlow further continues:

רעה שנייה נמצאת במקום הרבה יותר מרומם. ממורנו ורבינו הרב ברויאר, זכר צדיק לברכה, למדנו כי עולמות של כפירה לא נועדו רק להיות שליחיו של השטן. הראשונים, לדוגמה, לא ראו באריסטו רק את הסטרא אחרא ואת ה"בעל דבר", אלא "גיירו" אותו כהלכה, והפכו את מקור הכפירה לשורש האמונה. "הפילוסופיה הארורה" הפכה בדרכם לאחד ממבועי היצירה התורנית המשמעותית ביותר. מדברי הרב ברויאר למדנו כי הכלל היותר עמוק והיותר משמעותי בעולמו של האדם המאמין בעיניים פקוחות הוא "להוציא יקר מזולל". ביקורת המקרא מציעה דרך מסוימת לקרוא את העובדות בתורה. אי אפשר לעצום את העיניים בפני הקריאה הזו, מכמה סיבות: ראשית, לא ניתן לעצום עיניים, והדברים חודרים גם אם אדם מכסה את פניו בכמה כיסויים — בדיוק כפי שאירע לך; שנית, התפיסה האמונית היסודית של חיינו צריכה להיות של מבקשי אמונה לא מתוך הסתרה אלא מתוך גילוי, לא מתוך עצימה אלא מתוך פקיחת עיניים לרווחה, לא מתוך פחד אלא מתוך מבקשי אמת ברוחבה העליון ובחירותה המוחלטת

מבקשי אמת ברוחבה העליון. Sic.